תקנון הארגון

תקנון 'התאחדות עולי גרמניה' (שמו הראשון של 'ארגון יוצאי מרכז אירופה') נוסח לראשונה בתחילת דרכו כאשר ההתאחדות מנתה כ-250 חברים. עם התרחבות פעילותה של ההתאחדות והגידול הרב במספר חבריה בשנים 1934-1933 חויבו ראשיה להתאים את התקנון לנסיבות החדשות. קשה היה להפעיל ארגון המונה אלפי חברים, שלמרות ריקעם המשותף היו בעלי השקפות שונות ואינטרסים מנוגדים. בשנת 1935 נוצר משבר פנימי בארגון עקב ויכוח נוקב בין החברים בנושא  מידת מעורבות ההתאחדות בפוליטיקה הארץ ישראלית. חילוקי הדעות הפנימיים הביאו לקביעת תקנון חדש שמטרתו הייתה למנוע נקיטת עמדה במאבקים הפוליטיים ביישוב מצד אחד ולשפר את פעילותה הסוציאלית של ההתאחדות מצד שני. הדרישה דאז לא לעסוק בפוליטיקה, בשאלות דת ולפעול עפ"י חוקי הארץ והרוח הציונית – מהווים את המוטו המלווה את ההתאחדות עד היום. התקנון של התאחדות הגדיר לראשונה את מושג החברות בהתאחדות, מעמדם ופעילותם של מוסדות הסניף,והמוסדות הארציים וקביעת סדרי בחירתם וסמכויותיהם.  במשך 75 שנות פעילותו הענפה והמגוונת של הארגון התקבלו מידי פעם שינויים בתקנון, האחרון שבהם התקבל במאי 2006 באסיפה כללית מיוחדת של הארגון הארצי של יוצאי מרכז אירופה בה הוחלט ברוב קולות על שורה של שינויים בתקנון הארגון.   להלן יובא התקנון הנוכחי של הארגון: תקנון הארגון מאי 2006   שינויים בתקנון הארגון שינויים בתקנון הארגון 2008

תקנון המפעל לעזרה הדדית