נתק בין צאצאי הייקים שנולדו בארץ לבין הסבים והסבתות שנותרו בארצות מרכז-אירופה וניספו בשואה, אפיין משפחות רבות יוצאות מרכז-אירופה. ההורים שעלו בצעירותם ולא זכו לראות שוב את הוריהם, בלעו את הצער וחסכו אותו מילדיהם הצברים והצאצאים ילידי הארץ, לא חיפשו שם בגולה שנכחדה, דמויות להזדהות או להתרפקות. והיו גם סבתות וסבים שהגיעו לארץ, אולם נותרו זרים ומרוחקים למי שנולד אל תוך הסיסמא של אותם ימים: "עברי דבר עברית"... לא פלא אפוא שעתה, משבגרו והקשישו אותם צאצאים-צברים והיו בעצמם לסבים ולסבתות, פרצה אצלם לפתע הכמיהה לגלות ולהכיר את סביהם וסבתותיהם. יש שנברו במכתבים ומסמכים מצהיבים ב'בוידם' ויש שיצאו במסעות ממש, לגרמניה ולאוסטריה ולצ'כיה, לבלוש אחר מוצאות חייהם ואישיותם של הורי הוריהם. רבים מעלים את המסע בזמן על הכתב ואנו נקדיש לכותבים, מעתה ואילך מדור מיוחד: סיפורי סבתא... הינכם מוזמנים לשלוח את סיפוריכם האישיים ותמונות אל dganit@irgun-jeckes.org
MB יקינתון, גיליון 230
אולם לדידי, היא היתה רק דיוקן מצולם במסגרת שחורה אשר ניצב על שידה מתחת לספריה הגדולה בחדר המגורים, לצד מסגרת זהה שבה דיוקן מצולם של בעלה, אבי-אבי. שתי הדיוקנאות היו שם תמיד, דוממות, סתומות ומטילות אימה.
MB יקינתון, גיליון 227
מ ר ג ר ט ה ו י י צ מ ן, ככה קראו לה . לא שמנה, לא גבוהה, שערות יפות היו לה מ ק ו ר ז ל ו ת וארוכות, רובן כּ ס ו פ ו ת , צמוד לעורף, כ 'כדור' ... היו א ס ו פ ו ת .
MB יקינתון, גיליון 227
סבי, יוליוס ברמן, סוציאל-דמוקרט ודמות פוליטית ידועה בעיר, נשאר בווינה, אם כי אף הוא נושל מדירתו המרווחת והיפה. במשך השנים הושמעו שוב ושוב סיפורים ואנקדותות על סבא יוליוס, איש החברה המסור לעירו, המארח למופת, אוהב האדם, בעל חוש ההומור.
MB יקינתון, גיליון 227
בשל מזגה הסוער לעתים, שבא לביטוי בהתפרצויות קצרות, החלו ילדיה לכנותה "בילעם" על שם בילעם המקראי שבא לקלל ונימצא מברך, ומבילעם עברו לבילבי. כינוי זה נשאר במסגרת המשפחתית עד יומה האחרון, בגיל תשעים ושתיים.
MB יקינתון, גיליון 227
בן הדוד אגון. אגון, כך אמרה סבתא, היה הקאפלמייסטר (Kappelmeister – מנצח) של תזמורת בברלין.
באוקטובר 1945 עשו לו כבוד גדול. הוא ניצח על הפקת האופרטה הראשונה בברלין המשוחררת -"פאגאניני" מאת פרנץ לאהר (Lehar).
