בפברואר 1932 הוקמה התאחדות עולי גרמניה בתל-אביב, יזמו את הקמתה החברים, תיאודור זלוציסטי, פנחס רוזן (סניף ת"א), ארנסט לוי, משה זמורה (סניף ירושלים), יוסף לוי (סניף חיפה), וחברים נוספים – גוסטאב קרויאנקר, גרדה לופט, ארתור לאנדסברג, ואלטר פרויס, פליקס דנציגר, לודויג פינר, הרי ביין, ורנר רוזוליו והאנס קאופמן. נשיאיה הראשונים של ההתאחדות, היו הרופאים תיאודור זלוציסטי וארנסט לוי.
זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון החלו להגיע לארץ גלי עלייה המונית ולצורך קליטתם הקימה ההתאחדות את "ועד לשעת חירום" בראשותם של ד"ר ארנסט לוי, אברהם לנסברג ופליקס רוזנבליט, כמזכיר הארגון שימש ד"ר פריץ לוונשטיין.
על אישים נוספים שהיו פעילים בשנים הראשונות של הקמת הארגון, ניתן ללמוד מתוך רשימת חברי נשיאות ההתאחדות שנבחרה ב-1936 בראשותו של קורט בלומנפלד: יוליוס ברגר, אדולף ביהם, הרברט פורדר, סאלי הירש, גיאורג לנדאואר, ארנסט לוי, פריץ לובנשטיין, מנפרד נוסבאום, לודוויג פינר, וולטר פרויס, יוליוס רוזנפלד, פליקס רוזנבליט, ליאו רוזנבליט, קורט רופין, ורנר סנטור, זלמן שוקן ופיני גינצבורג.
בשנים הבאות התהוו חילוקי דעות והחלו מאבקים הפנימיים בהתאחדות עולי גרמניה על דמותה, אופייה הכללי של ההתאחדות, הפוליטיזציה בה ותפקיד המנגנון. העמדה שהתקבלה על ידי מרכז הע"ג שפוליטיקה יכולה להוות אמצעי בהשגת מטרות אך היא לא תיהפך למטרתה העיקרית של ההתאחדות. בהתאם לתפיסה זו אורגנה מחדש הנהגת ההתאחדות: בלומנפלד נבחר ליו"ר וארנסט לוי לממלא-מקומו. ד"ר מאקס קרויצברגר פעיל ותיק בארגוני הרווחה של יהדות גרמניה נבחר לתפקיד המזכיר הכללי של ההתאחדות.
בשנת 1941 הוקמה ה"קרן לעזרה הדדית של עולי גרמניה ואוסטריה". הקרן תמכה בחולים וקשישים וכאלה שלא קיבלו סיוע כלשהו מהרשויות, נשיאה הראשון של "הקרן" היה פליקס רוזנבליט לימים פנחס רוזן.
מתחילת ייסודו של הארגון בשנת 1932 ההתאחדות העניקה תשומת לב למסירת דיווחים מעודכנים מעת לעת לציבור הרחב על פעילויותיה, במטרה לשמור על קשר עם העולים ולגייס לשורותיה חברים חדשים. בספטמבר 1932 הודפס במכונת כתיבה הידיעון הראשון של ההתאחדות Mitteilungsblatt (להלן MB). בחודש מרס 1933 הודפס בדפוס הגיליון הראשון. מאז יצא ה-MB, בעברית ובגרמנית, בלא הפסקה והיה לאחד הפרסומים הותיקים ביותר, העקביים ביותר והרציניים ביותר בארץ ישראל ובמדינת ישראל. ראוי לציין את עורכי ה-MB מאז היווסדו – ד"ר תיאודור זלוציסטי המייסד, ד"ר רוברט וולטש, ד"ר הנס טרמר, ד"ר הנס קפל, זאב אסטרייכר, פרופ' פאול אלסברג, אברהם פרנק שערך את החלק העברי ועודד באומן שבמשך שנים רבות ערך את החלק הגרמני של העיתון. כיום עורך את העיתון מיכה לימור איש תקשורת מבני דור ההמשך.
בין מנהיגי הארגון שפעלו ללא ליאות ניתן למנות את נשיאי הארגון: ד"ר תיאודור זלוציסטי 1932 – 1935 (בשנת 1932 כיהנו זלוציסטי ולוי במשותף כנשיאי ההתאחדות, בינואר 1933 נבחר זלוציסטי לנשיא יחיד; למעשה עד סוף 1935 עמדו שניהם בראש הע"ג, כאשר ד"ר לוי היה זה שנשא בעיקר הנטל), ד"ר ארנסט לוי - 1932, קורט בלומנפלד פברואר 1936- 1939, פליכס רוזנבליט (פנחס רוזן) 1940 – 1948, ד"ר גיאורג לנדאואר 1948 – 1953, ד"ר זיגפריד מוזס – 1953 – 1974 מכאן ואילך התואר היה יו"ר הנשיאות.
לצד הנשיאים פעלו המזכ"לים, שבין היתר ממונה על כל פעילויות הארגון, בתי ההורים, המפעל לעזרה הדדית, הוצאה לאור של העיתון. מאקס קרויצברגר, הנס טרמר ששימש 30 שנה בתפקיד מזכ"ל הארגון, זאב אסטרייכר שהיה 10 שנים בתפקיד, ולאחריו עוזי ורנר ששימש 10 שנים בתפקיד מזכ"ל הארגון ופעיל בארגון גם כיום כיו"ר ועדת התרבות.
על דור המייסדים נמנית הלגה ניסנבאום מזכירת סניף תל-אביב והמרכז, שבמשך שנים רבות פעלה ללא ליאות לקידום מטרות הארגון לצידם של ד"ר בנו כהן וד"ר הנס טרמר.
בשנוות השמונים עם הליכתם של ראשי הציבור שלנו לעולמם נוצר מעין חלל ריק בשכבת השורות של המובילים את הארגון ולפעילות בארגון מצטרפים בני דור ההמשך; כמו, יעקב הירש, שבין תפקידיו בארגון שימש כיו"ר המפעל לעזרה הדדית, חבר הנשיאות וחבר ועדת הכספים של הארגון. הירש החל את פעילותו בארגון בעקבות הוריו סלי ואדית הירש. אביו של יעקב היה סלי הירש שכיהן שנים רבות כחבר נשיאות הארגון ואף היה יו"ר מועצת המנהלים של קופת מלווה העולה. יעקב הירש נבחר בשנת 1988 לעמוד בראש המפעל לעזרה הדדית ויחד עם עודד באומן, שהיה מנהל המפעל לעזרה הדדית במשך שנים רבות, ממשיכים את פעילותם בארגון, יעקב הירש פעיל בסניף ירושלים, ועודד באומן כחבר נשיאות הארגון. חבר ארגון נוסף שהצטרף לפעילות בארגון בשנות השמונים היה עדין טלבר הפעיל בסניף ירושלים.
רשימה ארוכה של אנשים תרמו רבות ותורמים למכלול פעילויות הארגון, ועבודתם המסורה במשך השנים ומעשיהם הביאו להמשך קיומו של הארגון עד עצם היום הזה.
אנו הצברים הייקים רוצים להודות לאלו שהוו ומהווים דוגמא והמניעים את דורות ההמשך להשתדל לתרום להמשך מפעל חייהם.
כתבה: רפאלה סטנקביץ