ארגון יוצאי אירופה
MB יקינתון 2011

יקים במשולש הירושלמי / מאת אדריכל דוד קרויאנקר

יקים במשולש הירושלמי

מאת אדריכל דוד קרויאנקר

 

תולדות המשולש הירושלמי, הכולל את הרחובות יפו, המלך ג'ורג', בן-יהודה ושלוחותיהם, הוא סיפור מרתק המגולל את התמורות הקיצוניות שהתחוללו במרכז ירושלים. בעיר חלו שינויים היסטוריים, אורבניים, אדריכליים, כלכליים וחברתיים-אנושיים רבים מאז שלהי התקופה העות'מאנית, דרך עידן השגשוג בתקופת המנדט וראשית המדינה וההתדרדרות הפיזית מתחילת שנות ה-70, ועד לניצני ההתחדשות במאה ה-21. תור הזהב בביוגרפיה רבת השנים של אזור המשולש וסביבתו הוא פרק זמן של 35 שנה מאמצע שנות ה-30 של המאה העשרים ועד לשלהי שנות ה-60. בתקופה זו תיפקד המשולש כלבה הפועם של ירושלים הקטנה שבאותם ימים השתרעה על כשליש משטחה הנוכחי, ותושביה מנו כרבע מאוכלוסייתה כיום. באותה תקופה "המשולש" היה תמהיל עירוני תוסס של בתי קפה ומסעדות, חנויות אלגנטיות ובתי קולנוע רבים ששכנו, מכונסים יחדיו, בשטח אורבני מצומצם. באזור דבק נופך קוסמופוליטי עם סממנים אירופיים רבים, ללא מאפייני תמונת הרחוב היום, הכוללת בעיקר חנויות באזאר, מזללות, פיצוחיות, חלפני כספים וחנויות ביגוד זולות.

 

תרבות מרכז-אירופית כובשת את מרכזי הערים

תקופת המנדט התאפיינה בשגשוג כלכלי, שמקורו בגידול היישוב היהודי וביבוא הון, שאיפשר השקעות ניכרות בתעשייה ובפעילות מסחרית. רוב ההון שזרם ארצה בשנות ה-30 הגיע ממרכז- אירופה, יחד עם גלי העלייה. בארץ-ישראל הייתה צמיחה כלכלית, שחיזקה את כוח הקנייה, וגם הגבירה את הצריכה. מרכז העיר ירושלים בכלל, ואזור המשולש בפרט, נהנה מתהליך זה של פריחה כלכלית; תהליכים דומים היו גם במרכז תל-אביב וחיפה. יואב גלבר, בספרו "מולדת חדשה" (עמוד 423) מתאר את, "התערובת של אוריינטליות ושל קרתנות מזרח-אירופית שאפיינה את שלוש הערים הגדולות החלה להשתנות בשנת 1937, עם הופעתם של העולים הרבים מגרמניה, על רהיטיהם, ספריהם, תמונותיהם וכלי הבית שלהם". יוצאי מרכז-אירופה, רובם עולים מגרמניה, הטביעו חותם בולט על חיי המסחר הקמעוני, הן כסוחרים הן כקונים, בכל הערים הגדולות בארץ. הצרכים של העולים החדשים יצרו ביקושים למוצרים ולרמת שירותים בלתי-מוכרת מקודם, והתופעה התפשטה גם לחוגים נוספים בחברה, ותמריץ לפתיחת בתי עסק חדשים ומודרניים רבים - מהארחה והסעדה ועד אופנת לבוש ועיצוב פנים הבית. המודרניזציה של בתי עסק אלו השפיעה גם על מתחרים וותיקים והובילה תהליך מבורך של תחרות מסחרית ושיפור בתפקוד ובמראה בתי המסחר.


מסחר בעברית עם מבטא גרמני כבד

באזור המשולש בירושלים פעלו עשרות בתי עסק שניהלו יוצאי מרכז-אירופה, כאשר המכנה המשותף לכולם היה טיב המוצר ורמה אירופית של שירות ללקוח. החנויות לאורך הרחובות בן-יהודה, המלך ג'ורג' ושלומציון המלכה, ושלוחותיהם, החלו להידמות לבתי מסחר בערי אירופה, שם הייתה תשומת לב רבה לאסתטיקה. "הם ידעו כיצד להציג מצרכיהם בחלונות-הראווה בטוב טעם ובהדגשה, וכך משכו חלק גדול גם מקהל היישוב הוותיק, אשר מצא שם שירות אדיב והיצע מגוון ומודרני.. כעת למדנו, כי ישנו מקצוע מיוחד הנקרא בשם 'דיקוראטור חלונות'. ההתחרות בין החנויות על החלון היפה הלכה וגדלה. אט-אט נעלמה האנדרלמוסיה של המוצגים, ואבק הדורות שנערם בחלונות נעלם אף הוא" (גלבר, עמ' 415). עד לשנות ה-30 חנויות רבות בירושלים היו מעין "כול-בו" קטן כלומר בית מסחר בו ניתן לרכוש מגוון מוצרים – מביגוד ונעליים ועד לשעונים וכלי מטבח. אחרי העלייה המרכז-אירופית נפתחו באזור המשולש חנויות שבעליהן התמחו בענף מסחרי מסוים, כנהוג באירופה. לדוגמה - שעונים ותכשיטים היו קונים אצל "ביידא" ברחוב המלך ג'ורג', מוצרי קוסמטיקה איכותיים אצל "הסבון" ברחוב בן-יהודה, מתנות אצל "זנגר" בפינת הרחובות ההסתדרות ושמאי, ופסנתרים כיוונו אצל קליינמן ברחוב כורש. רוב החנויות לאורך רחובות המשולש היו באיכות אירופית, ששימשה נקודת אחיזה והתייחסות תרבותית ליוצאי מרכז אירופה. התכונות ה"יקיות" האופייניות, כמו דיוק, יושרה, אמינות וחריצות, אפיינו גם את חיי המסחר שהתנהלו, לפחות חלקית, בשפה הגרמנית, או חלקית בעברית בסיסית, במבטא גרמני כבד. עמידה על המקח בנוגע למחיר לא הייתה מקובלת: "מחיר זה מחיר", ולא ניתנו הנחות. רוב הסוחרים באו לבתי העסק שלהם בלבוש אירופי מוקפד, ולא ויתרו על מנוחת הצהריים ("שלאף-שטונדה"). מעטים מביניהם החלו את פעילותם המסחרית כבר באירופה, דוגמת מרדכי (מרקוס) בזנר, שפתח את חנות הנעליים "קומפורט" ברחוב בן-יהודה אחרי עלייתו ארצה מווינה, שם ניהל בית מלאכה לייצור נעליים. גם משפחת גאנז, שהפעילה חנות יוקרתית לממכר מזרונים ושמיכות פוך בבניין "מצפה" ברחוב יפו ומאוחר יותר ברחוב שלומציון המלכה ניהלה, קודם עלייתה ארצה, בית עסק דומה בווינה. רוב בעלי העסקים היו אקדמאים או בעלי מקצועות חופשיים בחוץ לארץ, שהתקשו למצוא כאן פרנסה במקצועם, ונאלצו להתפרנס, בעל כורחם כבעלי חנויות שונות ומגוונות. כך, למשל, הפך עורך-הדין ד"ר ולטר כץ, לבעלים של חנות "טריקוטז' כץ" בכיכר ציון, בה נמכר ביגוד כפיג'מות ולבני ילדים.

 

קרל מרקס וקורט מאייר

מקום של כבוד במגוון העסקים החדשים, שפתחו יוצאי מרכז-אירופה, היו חנויות הספרים שהתמחו בנושאים ספציפיים; לצד ספרות עברית נמכרה גם ספרות מקצועית בשפות זרות, בעיקר באנגלית ובגרמנית. בין חנויות הספרים הבולטות היו "העתיד" של משפחת סלינגרה ושות' ברחוב החבצלת, שהחזיקה לצד ספריית השאלה גם ספרים עתיקים, "הכול לנוער", ברחוב המלך ג'ורג' שקנתה ומכרה ספרי לימוד חדשים ומשומשים לתלמידי בתי ספר, וחנות הספרים "פרידמן", ברחוב בן-יהודה, שהתמחתה בספרי אמנות, ארכיאולוגיה ואדריכלות. האופי האירופי של רחובות המשולש בא לידי ביטוי בהיצע המגוון של חנויות אופנה אלגנטיות. בין החנויות המובילות לאופנת הנשים היו "שטוק" ברחוב בן-יהודה, "אפשטיין את פלהיים" בבניין העמודים שברחוב יפו, וחנויות הפרווה "וולף" ברחוב המלך ג'ורג', ו"שרף" בבניין העמודים. "הייליג" ו"פלקס" היו בין חנויות המשולש שהובילו את אופנת הגברים. בין החנויות המובילות לנעליים הייתה "פריימן את ביין" שנוסדה כבר בשנת 1935. בין חנויות הכול-בו הראשונות שפעלו בארץ היו כול-בו "שוורץ" בכיכר ציון (ראה כתבה 'הסאגה של משפחת דורה שוורץ', יקינתון 246) וכול-בו "מעיין-שטוב" בצומת הרחובות יפו, המלך ג'ורג' ושטראוס. את צרכי מעשני המקטרות והסיגרים סיפק בית העסק של משפחת לויזון, בפינת הרחובות בן-יהודה ולונץ, שבנוסף למוצרי טבק איכותיים עסק גם בממכר מיטב כתבי העת ועיתונות העולם. עד לשנות ה-30 המושג "עיצוב פנים", בכל הקשור לריהוט של דירות מגורים בירושלים, לא היה מקובל. העלייה ממרכז-אירופה הביאה עמה תרבות דיור חדשה וכן בעלי מקצוע. בין הבולטים היו הנגר-אומן ליאו ויסמן, שריהט בסגנונו הבורגני-אירופי-אלגנטי רבים מבתי רחביה, וקרל לוירר, שחנותו "טוב-טעם הבית" (Cultivated Home) שכנה ברחוב פרינצס-מרי (שלומציון המלכה) והתמחתה בפריטי ריהוט וריפוד אנגליים. לתחום זה של עיצוב פנים השתייכו, בין היתר, גם בית העסק של אלה שפסקי, ברחוב לונץ, ששילב סגנונות ריהוט אירופיים ומזרחיים, "הוילון" בית עסק לתפירה ולממכר וילונות של ה. רוזנבוים ברחוב המלך ג'ורג' פינת אגריפס ושתי חנויות לייצור ולממכר מנורות ואהילים אמנותיים ששכנו בסמיכות ברחוב שלומציון המלכה. האחת של קרל מרקס והשנייה של קורט מאיר. רק מעט בתי עסק יקיים שנוסדו בתקופת המנדט וראשית המדינה, המוגדרים על ידי ירושלמים ותיקים כ"מיתולוגיים", שרדו את תהפוכות הזמן. עם אלה שנותרו בשמם המקורי, ועדיין בניהול אחד מבני משפחת המייסדים, נמנים פוטו "פריזמה" בכיכר-ציון, וחנות כלי המוזיקה "ספיר" ברחוב בן-יהודה. עם החנויות ששמרו על מוניטין שמם המקורי, ונותרו באותה כתובת, אך עברו במהלך השנים לבעלות אחרת, נמנות חנות הספרים הוותיקה "לודוויג מאיר" ברחוב שלומציון המלכה (הבן גדעון מאיר מכהן כשגריר ישראל ברומא), "התיק" ברחוב בן-יהודה, וחנות המתנות "שרלוט" ברחוב כורש. כמה חנויות הנושאות עדיין את השם המקורי עברו למיקום אחר, כמו חנות כלי הבית "לויזון", שלפני מספר שנים עברה מרחוב שלומציון המלכה לקניון מלחה. אלו חלק מן ההתפתחויות והשינויים המהווים חלק ממסע זיכרונות נוסטלגי, חסר אשליות, בעקבות ההווי, אורחות החיים והפעילויות העירוניות כאשר ל"משולש הירושלמי" וסביבתו היה "טעם של פעם".

 

אדריכל דוד קרויאנקר, בן הדור השני לקהילת היקים בירושלים, שני הוריו היו דמויות ציבוריות רבות השפעה בקרב הקהילה ובחברה הישראלית, פרסם כמה ספרי מחקר חשובים על האדריכלות בירושלים לדורותיה. כתבה זאת מתפרסמת לרגל יציאתו לאור של ספר נוסף, פרי עטו, "המשולש הירושלמי – ביוגרפיה אורבנית", בהוצאת "כתר" ומכון ירושלים לחקר ישראל, ובו 460 עמוד ו-500 איורים.

מתוך ה- MB יקינתון - ספטמבר-אוקטובר 2011, תשרי תשע"ב, גליון 248.

ביטאון ה-"MB יקינתון", בעריכת מיכה לימור, מופץ אחת ל 6 – 7 שבועות לחברים ולמנויים . לקבלת עותק לדוגמה הרשמו באמצעות "צור קשר" באתר.

 

                                                                          

 

 

הדפסשלח לחבר