ארגון יוצאי אירופה
MB יקינתון 2012

היסטוריה יהודית-גרמנית-ישראלית בצריבה אמנותית/מאת טלי תמיר

 

 

היסטוריה יהודית-גרמנית-ישראלית בצריבה אמנותית

                                                

מאת טלי תמיר

 


בתולדות האמנות המערבית נחשב הציור ההיסטורי – לפחות עד אמצע המאה ה-19 - לראשון במעלת החשיבות בהירארכיית הסוגות הציוריות. במאה השנים האחרונות ירדה קרנו של הציור ההיסטורי והוא נחשב למיושן ואקדמי. הצייר שי עבאדי נוטל סיכון מרתק כשהוא נשען על הז'אנר המסורתי. הוא נשאר נאמן לז'אנר בבחירותיו בדמות או בעלילה היסטורית המייצגות תובנה או מסר מסוים, אך בו-בזמן הוא מוותר על הכלל הראשון של הציור ההיסטורי המסורתי - ריבוי דמויות ועומס של פרטים ועלילות משנה. הוא מציע את הממד האינטימי הנעדר לחלוטין מן הז'אנר הזה, ומבקש לגעת בעבר הטעון והפרובלמאטי באמצעות האישי והפרטי.

 

'גרמניה האחרת' שלי – מסע ישיר מירושלים לברלין

בכל אחד מהפורמאטים המרובעים של עבאדי, העשויים דיקט מנסורת דחוסה, מופיעה דמות אחת בלבד, שכל תשומת הלב הציורית והחזותית מופנית אליה. רקדן הבלט והכוריאוגרף  ניז'ינסקי, התיאורטיקנית הפוליטית חנה ארנדט והמשורר הרומני-ישראלי ראדו קלפר היו בעבר נקודת מוצא לשלוש סדרות של עבודות מן הסוג הזה, הבונות יחד מערך עבודות קוהרנטי, בעל לוגיקה פנימית משלו. עבאדי נע סביב הדמות בשלבי חייה השונים, לומד את דיוקנה ושפת הגוף שלה  ובמקום לעסוק בקשריה עם העולם – כפי שמחייב הציור ההיסטורי – הוא בונה לה דיוקן אישי רפלקסיבי. העניין של עבאדי בהיסטוריה הגרמנית ובזו של המונרכיה הפרוסית במיוחד, התעורר בעת שהותו הממושכת בברלין, בשנים 2007 – 2008, שהות שהניבה את הסדרה "גרמניה האחרת שלי". לעיניו של עבאדי, שנולד ובגר בירושלים והתחנך על ברכי האסתטיקה הסגפנית של המודרניזם בגרסתה המקומית, התגלתה התרבות הפרוסית העשירה והמונומנטאלית כתערובת של משיכה ודחייה. המפגש הישיר עם הפיסול הניאו-קלאסי עורר בו עניין אמנותי, לצד רתיעה פנימית מהקוד הגרמני הטמון בו. עבאדי יצא למסע אישי "מירושלים לברלין", כשהוא מזיז את המחוגים לתקופת המונרכיה הפרוסית, שהסתיימה עם תום מלחמת העולם הראשונה. עבאדי התבונן בעולם המסוגנן והמלכותי של המאה ה-19 שהצטייר בעיניו כבעל מאפיינים של אגדה. הוא למד על מסורת קיסרית, על עוצמת העושר החומרי, על  שושלת ההוהנצולרן הפרוסית, טירותיה  וארמונותיה, על אירופה הקלאסית והבוטחת בעצמה, שאינה משערת כלל את חורבנה הקרב. מתוך השפע הרב זיהה עבאדי דמויות מתוך המיתולוגיה הגרמנית והנוצרית , העלה אותן באוב כדימויים מבשרי פורענות.

את כל אלה העביר עבאדי לפאזה אחרת, מונו-כרומית, עמומה ומשחירה מתוך פני השטח של נסורת צהבהבה. באמצעות הטכניקה המיוחדת שפיתח, טכניקה של צריבה במחט חשמלית על פני דיקט שזיהה ומצא בגרמניה הקרוי OSB, ביקש עבאדי לומר דבר מה על תרבות שהשאירה את מכוות חותמה ונעלמה. לוחות הנסורת הללו – לוחות זולים של נגרות מדרגה נמוכה -  מהדהדים את קולותיה של ההיסטוריה כצלקות על-פני העור, המקועקעות בזיכרון. 


הרגע שבו (אולי) פגש הרצל את וילהלם

מול "גרמניה האחרת שלי", הסדרה "אוגוסטה ויקטוריה" חוזרת לדמויות ולביוגרפיות היסטוריות ומתקרבת יותר לנושא היהודי. היא מציבה במרכזה את סיפורן של שתי משפחות שחיו בתקופת מפנה המאות, בין המאה ה-19 למאה ה-20, ושמסלול חייהן הצטלב ברגע היסטורי אחד: משפחת הקיסרית הפרוסית האחרונה, הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה לבית שלזוויג-הולשטיין ומשפחת הרצל ההונגרית-וינאית-יהודית. את רגע המפגש, אותו מעמד ארעי קצר ונתון בספק שבו ניצב תיאודור הרצל מול הקיסר וילהלם ה-II בעלה של אוגוסטה ויקטוריה, ותובע ממנו במפגיע תמיכה ברעיונו הציוני, מפרק עבאדי לכמה חלקים וזוויות-מבט ומותיר ממנו את דמותו הבודדה של הרצל, אוחז את כובעו בידו, את הסוס של וילהלם ללא רוכבו ואת המונומנט הארכיטקטוני שנותר מהביקור ההיסטורי של הזוג הקיסרי בארץ הקודש, דהיינו את הכנסייה ובית הארחה לצליינים "אוגוסטה ויקטוריה" בהר הזיתים בירושלים. עבאדי חוזר לרגע קצר וקריטי בהיסטוריה היהודית-גרמנית, רגע שיכול היה להסתעף ולהניע עלילה שונה ולהכתיב עתיד אחר למרחב הפלסטיני-ישראלי. מכאן והלאה מופיע בעבודתו של עבאדי מקבץ של דמויות המקיימות ביניהן קשרים מטפוריים בלבד. הוא מכנה אותן בשמותיהן הפרטיים – האנס, יואכים, ויקטוריה-לואיז – ומנסה להעלות את הטרגדיה הפרטית או את הקללה שרבצה על שתי המשפחות, הקיסרית והיהודית,  שחוו מוות מוקדם, טרוף הדעת, התאבדויות והתפוררות פנימית.


הרצל הפרטי והטרגי

מנקודת מבטה של האמנות הישראלית, חוזר עבאדי לנקודת הפתיחה שלה. לתקופה שבה אמני בצלאל הישן יצרו דיוקנאות של החוזה הנערץ והטביעו את צלליתו המרשימה בזיכרון הקולקטיבי. שנים רבות לא ראתה האמנות הישראלית את דמותו של הרצל כחלק מדיון אמנותי עכשווי. הצעתו של עבאדי מעלה נקודת מבט שונה לחלוטין. הוא מנסה להתבונן במנהיג ובנביא לאומי כעל אדם פרטי שמקיים קשרי משפחה, אבהות, תשוקה ואהבה. עבאדי מנסה לגעת במחיר הנורא שמשלמים אלה שחיים קרוב מדי לחזונות גדולים ונצרבים מאישם. הוא מעלה באוב את דיוקנו הלא-מוכר של האנס, בן הזקונים של הרצל שהתאבד לאחר תלאות אישיות רבות. רצף הטרגדיות במשפחת הרצל, שכלל את מחלת הנפש של אשתו יוליה, את התאבדותם של שניים משלושת ילדיו, ואת מותה של בתו השלישית במחנה השמדה במלחמת העולם השנייה, הוא סיפור שנחשף בהדרגה, לאחר שנים רבות של השתקה  על ידי מי שביקשו לצייר את חוזה המדינה אך ורק כיהודי זקוף קומה שפניו לעתיד ולחזון. גם המטפורה הקיסרית של משפחת המלוכה הפרוסית מרמזת על הניסיון של עבאדי לחבר בין עלילה היסטורית מפוארת לבין מערכות יחסים וגורלות טראגיים שהובילו לנקודה של מבוי סתום. יואכים, בן הזקונים של הזוג ויקטוריה אוגוסטה ווילהלם התאבד אף הוא ואמו הקיסרית מתה משברון לב בהיותה גולה בארץ זרה לאחר פירוק ממלכתה.


האפוקליפסה על פסגת הר הצופים

הסדרה "גרמניה האחרת שלי" העלתה באוב חלקים של פסלים שבורים ומונומנטים ברלינאים תוך שיטוט בסמטאות ברלין. הסדרה "אוגוסטה ויקטוריה" מעלה באוב את הנוף הירושלמי שלפני מאה שנה וצופה בריקנות המדברית הנושבת בו. בניין אוגוסטה ויקטוריה מופיע כאתר בודד שצריחו הגבוה (60 מ') מתנשא לעבר שמיים ריקים וקו אופק נקי. כירושלמי, האמון על אתרי ההיסטוריה המיסטיים של העיר, משקיף עבאדי על הנקודה שבה ירושלים נושקת למדבר וחיה על קו הגבול שבין האנושי-מיושב לבין המסתורי והשומם. המבנה, שהיה בראשיתו אכסניה לצליינים נוצרים, הוסב לבית חולים פלסטיני ושימש מטרה לקרב קשה ומרובה קרבנות במלחמת השחרור, מאפשר לעבאדי להציף היסטוריה סבוכה ומטרידה. הוא שואל על מה שיכול היה להיות ועל מה שהיה, כאילו שב העבר להתרחש בהווה, במעגל אין סופי של אירועים, המלווה ומנווט את גורל אלה שחיים כאן. הסדרה "אוגוסטה ויקטוריה" מסתיימת בעבודה הנקראת "סוף" ((THE END, בדומה לפריים הסיום של סרט שהגיע לסיומו. הסוף בעבודתו של עבאדי הוא רגע שבו הכול נדחס לקו צרוב אחד: סחרור פנימי וחשרת-עננים שחורים המצטברים על קו האופק. הבחירה לסיים סדרה היסטורית, המערבלת בתוכה חומרים טעונים של ההיסטוריה הגרמנית והיהודית, ברגע של אירוע ציורי מופשט, או בפעולת צריבה קונקרטית של פני השטח, כמוה כהמשגה של הגורל האנושי לכוויה צרובה של מתח אפוקליפטי.

 

גרמניה היא אחת האובססיות האמנותיות של הצייר שי עבאדי. הוא מתעמק בקשר שבין שני העמים. הוא השתלם בגרמנית (מכון גתה) וקיבל מלגת שהות והשתלמות בברלין. הציג סדרה של תערוכות בגרמניה בהצלחה מתועדת. תערוכת ציוריו הנדונים לעיל הוצגה עד ראשית חודש זה בגלריה דן שברחוב גורדון בתל-אביב.

כותבת הכתבה טלי תמיר נמנית עם קבוצת אוצרים העוסקים בבדיקת היבטים שונים באמנות המקומית

 מתוך ה- MB יקינתון - פסח תשע"ב אפריל 2012, גליון 251.

ביטאון ה-"MB יקינתון", בעריכת מיכה לימור, מופץ אחת ל 6 – 7 שבועות לחברים ולמנויים . לקבלת עותק לדוגמה הרשמו באמצעות "צור קשר" באתר

הדפסשלח לחבר